מחיקת תביעה בעילת לשון הרע נגד ראש עיריית ראשל"צ

בפני תביעה  שהוגשה בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע. התובע נעצר כחשוד במעשים פליליים. בעקבות מעצרו פורסמו דברים כאלה ואחרים (שאין מקום כאן לפרטם) באמצעי התקשורת שבשליטת או הקשורים בנתבעים 2-6 ובין היתר דברים שנאמרו או הופצו על ידי הנתבע מס' 1 ראש עיריה אשר בתחומה נעשו המעשים הפליליים אשר בגינם נחשד התובע ואשר בעקבותיהם נעצר. למען השלמת התמונה יובהר כי בתאריך 21.3.05 מדינת ישראל החליטה לבטל את כתב האישום שהוגש כנגד התובע.

בעקבות מחדליו  הפרוצדוריאליים של התובע (אי הגשת תצהירי עדות ראשית, אי המצאת תצהיר גילוי מסמכים ואי המצאת מסמכים עפ"י צווים שניתנו ע"י ביהמ"ש)  נמחקה תביעתו כנגד נתבעים  5,4,1 ו-6.

ביום 27.9.2005 מאחר ולא הגיש התובע תשובה לבקשה והמועד שנקבע לכך חלף, נעתרתי לבקשה למחוק את נתבעים 4 ו - 5 מהתביעה.

ביום 6.11.2005 הוריתי על מחיקת התביעה כנגד נתבע מס' 1, לאור הפרת הצווים ועפ"י סמכותי עפ"י תקנה 122 לתקנת סד"א.

ביום 10.11.2005 הוריתי על מחיקת התביעה כנגד נתבעת מס' 6, מאחר והבקשה שהומצאה למשרדו של ב"כ המשיב הן באמצעות דואר רשום שנשלח למשרדו ביום 2.10.2005 והן באמצעות פקס מיום 6.10.2005 אשר אושר טלפונית, לא זכתה לכל תגובה.

הדיון שנקבע להוכחות ליום 16.1.06 לא התקיים בפועל והוא יוחד לבקשות הדדיות למחיקת התביעה כנגד מי שעדיין לא נמחקה נגדו, ולביטול מחיקת התביעה כנגד אלו מהנתבעים שכנגדם היא כבר נמחקה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום לבטל את  ההחלטות דלעיל ויש למחוק את התביעה גם כנגד הנתבעים    2 ו-3.  כיוון שכך, אין מקום לקבוע את התיק להוכחות, כבקשת ב"כ התובע המלומד.

כיוון שהמדובר בצעד מרחיק לכת, לאור האמרה הידועה ולפיה הכלל שצריך להנחות את בית המשפט הוא: "אמת ויציב אמת עדיף" (דברי כב' נשיא בית המשפט העליון זמורה/אולשן בעניין ע"א 376/46 פד"י  כרך ב'(ו) 235 ) מן הדין שאפרט מדוע הגעתי לכלל מסקנה זו.

יתכן ואם בית המשפט היה  מגיע למסקנה שיש לנהוג לפנים משורת הדין, היה מקום לפסוק הוצאות כנגד התובע ולהחיות התביעה על אף מחדליו, אך לא ראיתי לנכון לעשות זאת משלוש סיבות:

האחת, פסיקת הוצאות  ריאליות במקרה כזה לטובת הנתבעים  היתה בסכום   ללא יחס סביר לעומת הסכום הריאלי שהתובע יכול לזכות בו, דבר שאיננו הגיוני כלכלית. 

שנית, לא קיבלתי הסבר המניח את הדעת למחדלים של התובע ככל שמתייחס לאי המצאת מסמכים ותצהיר גילוי מסמכים בהתאם לצווים שניתנו בתיק, אי המצאת תצהירי עדות ראשית ואי הענות להחלטות שניתנו על ידי בית המשפט.

כך למשל הטענה שהושמעה לפיה: "אין בידינו מסמכים האלו. אולי יש לעו"ד בהליך הפלילי שמחזיק אצלו" כאילו קיים נתק משפטי בין התובע כאן בהליך האזרחי לבין אותו אחד  שהואשם בזמנו בהליך הפלילי היא בלתי סבירה. מה יותר קל מאשר לבקש מהעו"ד שייצג אותו בהליך הפלילי להעביר לעורך דינו בהליך האזרחי  את אותם המסמכים?

גם לגופו של עניין, ההתנגדות חסרת בסיס. אין המדובר בנאשם בפלילים  שמשפטו עדיין מתקיים אלא באחד שמשפטו הסתיים, ומשניתן הצו היה עליו להמציא את המסמכים.

גם חישובי הימים שעשה ב"כ התובע המלומד לעניין המועדים להגשת תגובות לבקשות שהוגשו, מופרכים לחלוטין ואין ספק שהוא לא עמד במועדים שנקבעו ע"י ביהמ"ש.

שלישית, לאחר מאמץ ניכר, הסכימו כל הנתבעים, כולל נתבע מס' 1 - שראה בתיק זה תיק עקרוני - להסכים להצעת בית המשפט ולפיה בית המשפט יפסוק פיצוי לפי סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט, בסכום שינוע בין 5,000 ש"ח ל 50,000 ש"ח,  שיחולק  בין הנתבעים לפי מפתח שבו נתבע 1 ישא בחלק גבוה של כ-80% עד 90%, ויתר האחוזים יחולקו, אם בכלל, בין יתר הנתבעים, במידה ותמצא אשמה כלשהיא מצד כל נתבע שהוא.  לאחר שכנוע מסיבי הצלחתי לקבל את הסכמת כל הנתבעים להליך,  אך, לדאבוני התובע (ומשפחתו) התעקשו שלא לקבל את הצעת בית המשפט אשר היה בה משום הליכת הנתבעים לקראת התובע לפנים משורת הדין.

נכון הוא שאין מקום "להעניש" בעל דין על כי לא הסכים להגיע להסדר מוסכם לסיום ההליך בדרכי שלום על אף הרגשת בית המשפט כי ברצונו לנצל את במת הדיונים בכדי להפוך את המשפט ל"משפט פוליטי".

יחד עם זאת, משבוחר בעל דין לדרוש את הפעלת  העקרון של "יקב הדין את ההר" (מסכת יבמות, דף 3ב)  עליו לפעול לפי אותו עקרון, לציית להחלטות בית המשפט , לקיים את תקנות סדר הדין האזרחי ולהשלים עם  הסנקציות הנובעות מכך במידה ולא ינהג כאמור.

לאור השתלשלות העניינים שצוינה לעיל, ברור ונעלה מכל ספק  שהתובע אינו מנהל את ענייניו המשפטיים בהתאם לתקנות  ובהתאם לצווים שבית המשפט נתן, וזאת ללא כל הסבר או הצדק סביר.

בנסיבות העניין ובהתאם לשיקולים שצוינו לעיל, אין מקום להחיות את התביעה ולבטל את מחיקת התביעה עפ"י בקשת ב"כ התובע המלומד ובודאי שאין מקום להיענות לבקשתו (התמימה) מיום 6.4.04 לקבוע מועד דיון להוכחות, תוך מתן אורכה להגשת תצהירי עדות ראשית (שלא  הוגשו כלל).